לימור גזית קואצ'ינג, סדנאות והרצאות - אימון ליחסי הורים ילדים
|
|
|
|
|
אנחנו ההורים רוצים עבור הילדים שלנו את הטוב ביותר. כשהילד עדיין תינוק אנחנו מגוננים עליו על מנת למנוע ממנו תחושות קושי, אנחנו דואגים לספק לו את כל צרכיו. ככל שהילד מתבגר אנחנו בונים סביבו ציפיות, לפעמים ריאליות ולפעמים קצת פחות, של תקווה לחיים טובים ( יותר מאשר היו לנו.. ), אנחנו נשבעים לפתח את הכישרון והפוטנציאל ולעזור ולקדם אותו. באופן טבעי אנחנו רוצים לגונן עליו מפני העולם. אנחנו בוחרים בקפידה את הגן, החוגים, החברים ודואגים שילדנו יהיה מוגן. אנחנו באמת מרגישים שאנחנו חייבים להיות בקונטרול כל הזמן.
נשאלת השאלה, מה הגבול בין מעורבות בריאה להתערבות מזיקה, ועד כמה אנחנו עוזרים לילד שלנו כשאנחנו מגוננים?
האם באמת אנחנו עוזרים כשאנחנו נחלצים לעזרת ילדינו, בכל קושי?
האם אנחנו באמת עוזרים כשאנחנו מונעים מילדנו התמודדות עם קשיים ובעצם מונעים ממנו לייצר לעצמו כלים להתמודדות עם החיים האמיתיים?
כולנו רוצים את הטוב ביותר עבור ילדנו, בכולנו מקונן איזה רצון להיות יותר טובים מאשר היו הורינו, לתת לילד את כל מה שלא היה לנו, לעזור לו להגשים חלומות ( גם אם לפעמים זה בכלל חלום שלנו... )אנחנו רוצים לעזור לו להיות הטוב ביותר שהוא יכול ולהיות הורים קרובים ומעודכנים.
הורים שרוצים לאפשר לילדיהם העשרה והתפתחות בחוגים, מפגשים עם חברים וחויות שונות יודעים עד כמה המעורבות שלהם חשובה, החל מנושא הלוגיסטיקה ( הסעות ) וכלה בעלויות, יחד עם זה, הילדים מוצאים את עצמם נאלצים להתמודד בעצמם עם חוסר הצלחה, חוסר חשק למלא מטלות שונות, תסכולים ואינטראקציה עם ילדים אחרים ולהורים לא תמיד יש את הכלים הנכונים לעזור לילד ולפתח בתוכו את יכולת ההתמודדות. לפעמים הורים אינם מפרידים בין רגשותיהם לאלו של ילדיהם ומזדהים עם רגשות הילד וחווים את אותן תחושות בדיוק...
צריך תמיד לזכור שיגיע היום שבו הילד יצטרך להתמודד בעצמו והקושי יהיה גדול ומפתיע בעוצמתו לאדם שמנעו זאת ממנו ושהוא לא חווה מילדות התמודדות עם קשיים באופן הדרגתי.
לפעמים בתהליך האימון אצל הורים לילדים, מגיע שלב השחרור שמאפשר לאדם( בעיקר לאימא... )להתמקד בעצמו ולהוביל לחזון שלו כשהוא מבין שהוא זכאי לחיות בשביל המטרות שלו ובדרך זו גם מאפשרים לילד להכין את עצמו לחיים כאדם בוגר. לפעמים כחלק מתהליך האימון אנחנו מוצאים שההתמקדות בחייהם של הילדים נעשית על מנת לברוח מהתמודדות עם עצמנו ולומדים להתמקד במה שאנחנו רוצים עבור עצמנו.
האם אנחנו פוחדים מקונפליקט עם הילד? האם אנחנו דואגים שאולי לא נהיה פופולריים? האם אנחנו פועלים לפעמים מתוך מה שיותר קל ונוח לנו? האם אנחנו מגשימים את חלומותינו באלו של ילדינו? חשוב להבין איך אנחנו תופסים את תפקידינו כהורים, תפקיד מורכב שאף אחד לא מכין אותנו אליו ואנחנו כל כך רוצים לעשות אותו בצורה הטובה ביותר.. יש חלק בהורות שתפקידו להכין את הילד לחיים האמיתיים, ומחייב אותנו להסיר את המגן האנושי שיצרנו עבור ילדנו ולאפשר לו להתמודד עם מה שיש סביבו.
התקשרו לקביעת פגישת הכרות.
|
Today, there have been 16 visitors (25 hits) on this page!
|
|
|
|