"שברים פנימיים"
מאת: לימור גזית
תארו לעצמכם שתפגשו משהוא שאתם מכירים הולך עם היד מכופפת בצורה לא טבעית וכשתשאלו אותו מה קרה, הוא יענה שהוא שבר את היד לפני 7 שנים ומעולם לא חשב לטפל בשבר ולתקן אותו. דבר כזה הרי לא מתקבל על הדעת כי כשיש לנו כאב פיזי, בוודאי ששבר אנחנו מטפלים בו, מצד שני, מה קורה עם שבר נפשי או רגשי? אנחנו יכולים לחיות את זה שנים וזה לא נראה לאף אחד מוזר, כי את השבר הזה אף אחד לא רואה, הוא בתוכנו...
רובנו בדרך כלל מטפלים קודם במה שאפשר לראות בחוץ או להרגיש פיזית ואת השברים והנקעים והשריטות הפנימיות מזניחים והם נשארים שם בפנים, לפעמים שנים רבות, לפעמים כבר איננו זוכרים כיצד הם נוצרו,אלא , רק מרגישים את הכאב שלא טופל אף פעם ולא יודעים מאין הוא בא.
מכירים את המצב הזה של תקיעות? כשאנחנו לא מסוגלים להתקדם או לאסוף אנרגיה ולשנות את מה שצריך שינוי ואנחנו לא מבינים למה ובעצם הכל נראה מבחוץ בסדר ואין סיבה, אבל, בכל זאת, בפנים ההרגשה היא מטרידה ומציקה ואינה עוזבת.
אם אתם מרגישים ככה, תבדקו עם עצמכם, דבר ראשון, האם יש איזה שבר, נקע, או שריטה פנימיים שהזנחתם.....
"איך מבשלים צפרדע?"
מאת: לימור גזית
יודעים איך הצרפתים מבשלים צפרדעים? סביר להניח שיש עוד כמה דברים לברר לפני הסוגייה הזו... אבל, בכל זאת. הרי צפרדע מנתרת למרחקים והיא נורא זריזה ואם זורקים צפרדע למחבת רותח אין לה שום בעיה לנתר משם במהירות. אז איך בכל זאת מצליחים לבשל צפרדע?
הצרפתים מסבירים שאת הצפרדע הם מניחים בתוך סיר עם מים פושרים ונעמים כשאין לה שום סיבה לברוח משם, ולאט לאט מגבירים את החום, עד להרתחה ולבישול מלא. הם נורא אוהבים צפרדעים טריות שהרגע בושלו...
תחשבו עלינו בני האדם, הרי אם נעמוד בפני איום נוראי וישיר נתגונן ואולי אף נתמלא אנרגיות להחזיר בחזרה, ולמרות זאת הרבה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו "מבושלים" בתוך מצב אבסורדי ללא יכולת להבין איך הגענו לשם, איך נתנו לעצמנו להיות שם, איך לא התמרדנו, צעקנו, התגוננו?
פשוט מאוד, אנחנו בדיוק כמו הצפרדע, כנראה ש"התבשלנו" הרבה מאוד זמן בתוך המצב שנהיה גרוע יותר ויותר עם הזמן בלי לשים לב...
שימו לב ואל תתנו לאף אחד "לבשל" אתכם על אש קטנה, תהיו תמיד ערניים ובעיקר אל "תבשלו" את עצמכם.... תסמכו על האינסטינקטים שלכם והכי טוב זה... מראש לדעת לא להיכנס לכל לסיר.....
"זרעים של פוטנציאל"
מאת: לימור גזית
הייתי במשתלה וראיתי מדף עם מבחר סוגי זרעים שניתן לשתול בגינה או אדנית לפי עונות השנה, היו שם פטרוזיליה ונענע וגזר ואפילו עץ לימונים ועץ תפוחים.
וכל זה ארוז יפה בשקיות קטנות. עמדתי שם והחזקתי ביד 4 שקיות קטנות של כל הפוטנציאל הזה כשהכל נמצא בכף ידי. על האריזה היה כתוב שאפשר לשמור את הזרעים במקום חשוך וקריר ויבש גם 5 שנים והם לא נהרסים.
חשבתי עלינו בני האדם, כמה אנחנו דומים לזרעים האלו, בכל אחד מאתנו טמון זרע – פוטנציאל של כל כך הרבה דברים טובים. הפוטנציאל של העץ עם הפירות נמצא עמוק בתוכנו וכל מה שעלינו לעשות הוא להחליט איזה זרע אנחנו רוצים לשתול עכשיו, אם זה כישרון מסוים שלא מומש עדיין ואם זה רעיון או תחביב או מקצוע ורק צריך לבדוק אם העונה מתאימה ..עם קצת מים וזיבול נכון הזרע הזה יכול לצמוח ולהיות עץ נהדר עם המון פירות וטעמים ויופי והדר.
תחשבו כמה זרעים מחכים בתוכנו ארוזים יפה במקום יבש וקריר הרבה יותר מחמש שנים וההחלטה אם ומתי לשתול אותם טמונה אך ורק בנו, בואו נתחיל מזרעון אחד קטן שמתייבש לו שם עמוק בפנים ומת להישתל....
"על הספסל"
מאת: לימור גזית
ראיתי זוג זקנים יושבים על ספסל, מאכילים יונים בשקט זה לצד זו ואז קמים והולכים ככה יד ביד, לאט לאט נשענים אחד על השני עם המון רוך וכל הזמן שבעולם וחשבתי על מה זאת אהבה. כולם רוצים אהבה, חולמים על זוגיות נפלאה ונהדרת, מיליון שירים, ספרים וסרטים נעשו על הדרך לאהבה זוגית כשכל האגדות נגמרות ב"ומאז הם חיו באושר ועושר" וזהו אין המשך. אבל כל מי שנמצא או היה בזוגיות מחויבת יודע שחיי הזוגיות מתחילים בדיוק אחרי שמסתיימת האגדה ואיפה, לכל הרוחות, יש ספר הפעלה למה קורה אחר כך, איך חיים את ה 40 - 50 שנה שאחרי החיבור ורגע השיא?
בהתחלה אנחנו בטוחים שהאהבה מחזיקה את עצמה ואם פגשנו את הנפש התאומה שלנו ויש חיבור נכון זה מספיק והכל יסתדר מעצמו וככל שעובר הזמן אנחנו מתחילים להרגיש קצת יותר ארציים ושוקעים בענייני היום יום והשגרה ונו... אתם יודעים...
כשראיתי את זוג הקשישים האלו חשבתי על כך שכנראה לא חייבים דווקא לעשות דברים כל כך גדולים ביחד, הרי גם אם החיים לוקחים אותנו לכיוונים שונים צריך להיות מודעים אחד לשני, להישאר תמיד מחוברים וגם אם קשה אז קשה... אבל ביחד.
כדאי להתחיל לחפש ספסל שכזה, ספסל אינטימי שמתאים רק לנו שבו אפשר לשבת בשקט אחד עם השני ולעשות דברים קטנים, פשוטים ומרגיעים כמו סתם להאכיל יונים...
"דר" דוליטל"
מאת: לימור גזית
איך החיות מבינות אחת את השניה? איך הלביאות, למשל, מתאמות ביניהן התקפה על הטרף שלהן, איך הציפורים מתאמות מבנה טיסה? איך בכלל חיות הבית מתקשרות איתנו בני האדם?
רובנו לא ממש מוטרדים משאלות אלו, הרי אנחנו בני אדם ויכולים להסביר מילולית כל מה שאנחנו רוצים, במיוחד בעידן של היום, לא צריך לראות אחד את השני ואנחנו מתקשרים מצויין רק במילים.
אבל אם נסתכל פעם על הכלב או החתול שלנו ונחשוב איך הם מעבירים לנו מסרים נשים לב שיש המון משמעות לשפת הגוף ולמבטים בעיניים. למשל המסר שהחתול מקבל כשמסתכלים לו ישירות בעיניים הוא של איום והתרסה. שימו לב איך הכלב "מחייך" כשהוא רואה אתכם. כשאנחנו מביטים בהם אנחנו מבינים שאנחנו יכולים לתקשר גם בלי מילים, יש לנו את היכולת כמו לכל החיות להבין שפה אחרת מלבד השפה המילולית, שפה שלאט לאט אנחנו מאבדים מחוסר שימוש, שפה חשובה שיכולה לעזור לנו מאוד בחיים.
קרה פעם שכשהייתם בקרבת אנשים מסוימים הרגשתם מתח ועצבנות למרות שלכאורה במילותיהם לא היה שום דבר מאיים? כשאנחנו מרגישים ככה אנחנו בעצם משתמשים בשפה שכמעט שכחנו וכיוון שאנחנו לא משתמשים בה הרבה אנחנו גם לא מבינים מה לא בסדר ולמה אנחנו מרגישים רתיעה. שפת הגוף יכולה לספר לנו הרבה פעמים מה באמת בנאדם מרגיש, מה קורה בין המילים ומה הוא לא מצליח להסוות ע"י המילים.
כדאי לשים לב יותר לאנרגיה ולגוף שלנו ולמה הוא משדר, ולהיות מודעים יותר לתקשורת מהסוג הזה. כדאי לעצור קצת ורק להתבונן בחיות ולנסות ללמוד מהן את הדרך שלהן ולא רק לאלף אותן להבין אותנו.
"השלט קונטרול הפנימי"
מאת: לימור גזית
אם הייתי מייצרת לכם עלילה של סרט מדע בדיוני ובו מסופר על קהיליית רובוטים מיוחדים ומפותחים שיודעים לבצע פעילויות מורכבות בכוחות עצמם ולכל אחד מהם קיים שלט הפעלה שניתן לווסת את רגשותיהם על ידי השלט, לדוגמא, לחיצה על הכפתור האדום מפעילה פחד ולחיצה על הירוק – חרדה. נשמע הגיוני לסרט מדע בדיוני.
עכשיו, חישבו לרגע על עצמכם ועל דברים מסוימים שתמיד "מדליקים" אתכם, מקפיצים אתכם, מוציאים אתכם משיווי המשקל. לכל אחד מאתנו יש את הדברים האלו שמיוחדים רק לו. אותה סיטואציה שאצל מישהוא אחר לא תפעיל שום דבר. למשל יש מי שחייב שהבגדים יהיו מגוהצים ( כולל מצעים ), יש מי שלא יכל לסבול שכועסים עליו, יש כאלו שנכנסים לפאניקה ממעלית, יש כאלו שלא יכולים להיות אף פעם לבד, יש כאלו שלא יכולים להיות קרובים מידי ויש ויש ויש... כל אחת מההתנהגויות הללו מתחילה מטריגר שמפעיל רגשות שונים שלא תמיד מובנים על ידי הסביבה ולעיתים גם לא לאדם עצמו. בעצם, זה כמו שלט פנימי. דומה ללוח עם כפתורים שאצל כל אחד מפעילים התנהגויות שונות.
תעצרו רגע ותחשבו על עצמכם כרובוט עם שלט ונסו להבין איזה כפתורים מפעילים אצלכם את המנגנון המסוים הזה, מה גורם למה. ברגע שנמצא את הקשר נוכל גם להבין את עצמנו ( וזה כבר הישג ענק ) וגם להסביר למי שקרוב אלינו וכך נוכל לשמור את השלט אצלנו ולהיות אנחנו האחראיים על מי לוחץ עליו ואיפה.
"יהלום אמיתי"
מאת: לימור גזית
יהלומים הם נוצצים, יפים וזוהרים ומחירם נקבע בהתאם לגודל, רמת הצלילות שלהם ורמת הליטוש.
היהלום בעצם נוצר בטבע מיסוד הפחמן, הוא נוצר עמוק בבטן האדמה בתוך שכבת המגמה השחורה ומתפרץ החוצה רק בעת רעידות אדמה ואז זורם בנהרות ונחלים ושוקע בתחתיתם ביחד עם הבוץ, יש לסנן הרבה מאוד בוץ על מנת לגלות את היהלום ולאחר מכן ללטש אותו עד כדי איבוד 50% מנפחו על מנת להגיע למוצר המוגמר – יהלום נוצץ ומדהים.
בתוך כל אחד מאתנו, בני האדם, שוכן לו לפחות יהלום גולמי אחד. עמוק עמוק בתוכנו, כמו מחפשי היהלומים עלינו לחפש אחריו היטב במעמקים, ובתחומים שיש לנו סברה ששם נמצא אותו, לאחר מכן עלינו לאבחן, למרות הגולמיות שבו, אם מצאנו יהלום או סתם אשליה שהיא בעצם אבן פשוטה ולא הדבר האמיתי. ולבסוף עלינו להפוך מקצועיים בליטוש היהלום הגולמי שלנו ליהלום אמיתי ונוצץ, גם אם איבדנו בדרך 50% מהנפח של הרעיון ההתחלתי. הדבר החשוב ביותר הוא להישאר עם התמצית – הדבר האמיתי – היהלום הבלעדי שלנו.